* ריאליזם, פוזיטיביזם: ישנה מציאות אובייקטיבית ויציבה מחוץ לתודעה האנושית, אשר התודעה האנושית לא משפיעה עליה. ההנחה הספרותית העולה מתוך הנחה זו היא כי לתודעה יש אפשרות לייצג את העולם באופן מהימן. מטרת הספרות היא לשקף את העולם שמחוץ לתודעה, ויש לה את היכולת לעשות זאת. (מימזיס = שיקוף, שיקוף המציאות, הספרות מציבה מראה מול המציאות). המשמעות היא שאם הרומנטיקה מתכנסת לתוך התודעה של האדם, אל תוך הסובייקט ועולמו הפנימי המאוד דמיוני ופנטסטי לרוב, כעת המטרה היא לצאת החוצה אל העולם ולתארו באופן מפורט ככל שניתן. לכן גם הדגש בריאליזם הוא על פירוט דקדקני של נוף והעולם החיצוני. דבר נוסף המלווה את הריאליזם בספרות הוא העיסוק בעולם החברתי, הפוליטי והקונקרטי. זאת שוב אל מול הרומנטיקה והליכה אל מחוזות הדמיון והפנטזיה, הריאליזם חוזר אל העולם הזה, שלנו, אל העולם ההיסטורי, ומנסה לשקף את המציאות החברתית הפוליטית של התקופה. פסגת הריאליזם האירופי הן שתי היצירות הגדולות של טולסטוי, מלחמה ושלום (1869) ואנה קרנינה (1877). את איוון איליץ' הוא כתב לאחר הפסקה של כמעט 10 שנים לאחר שכתב את אנה קרנינה. בעשר שנים אלה הוא התמקד בכתיבה פילוסופית יותר, מסות, פחות בספרות.
1. טולסטוי
1828-1910, נולד למשפחה רוסית אריסטוקרטית. רוסיה במידה רבה נשענה על המשטר הפיאודלי עדיין. (פאודליזם= שיטה פוליטית בה הכוח טמון בידי קבוצה מסויימת של משפחות השולטות על האדמות. כוח הולך יד ביד עם שליטה על האדמות. זו השיטה שהייתה דומיננטית בימי הביניים והוחלפה בהדרגה על ידי השיטה הקפיטליסטית, אך ברוסיה זה טרם קרה). מגיל צעיר טולסטוי נמשך אל העולם הצמיתים, האיכרים, היושבים על אדמות משפחתו. יצירותיו הראשונות היו בעלות אופי אוטוביוגרפי המתארות מע' יחסים של אדון צעיר עם צמיתים היושבים על אדמתו. הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר והיה פרוע מאוד, אנטי קונפורמיסט קיצוני כל חייו. למד באוניברסיטה במשך תקופה מסויימת אך לא שרד. מאוחר יותר הסתבך בהימורים וחובות, וכתוצאה מכך ככל הנראה התגייס לצבא הרוסי ולחם בו מספר שנים. שנים אלו עיצבו את תפיסת עולמו והמשנה קיומית-פוליטית שלו. חשיבות טולסטוי עצומה לשורה של תנועות מודרניות. למשל – פציפיזם ואנרכיזם – התנגדות לאלימות, מחאה לא אלימה. טולסטוי הטיף לפציפיזם והייתה לו השפעה עצומה על המאה ה-20 במובן זה. בראשית המאה ה-20 ניהל חליפת מכתבים עם גנדי אשר ניהל מלחמה לא אלימה בהודו. הוא הושפע מטולסטוי כמו גם מרטין לותר רינג. הטענה של טולסטוי האי שמדינות הלאום הן המקור למלחמות בעולם וכדי להיפטר מהנגע הזה יש להיפטר ממדינת הלאום, וטולסטוי הטיף לכך. הוא היה גם נגד רכוש פרטי.
טולסטוי נמשך רבות אל דתות המזרח (בודהיזם והינדואיזם). הוא החליט שהוא רוצה לחקות את הנזירים שעוזבים את המשפחות ואת העולם החומרי והולכים להקדיש עצמם לחיי רוח. לקראת סוף חייו אכן החליט להתחיל לחיות כך.
השנים בהן כתב את איוון איליץ' הן שנים בהן סבל ממשבר נפשי חזק. כתב על כך בטקסט שנקרא "הוידויים" ב-1882, מעט לפני איוון איליץ'. הוא כתב שם שהיה שרוי במשבר נפשי חזק ומה שהציל אותו היה הפיכת הלב לנצרות. הוא החליט לאמץ את הנצרות ואמר כי מי שהשפיע עליו רבות הם האיכרים הפשוטים ואמונתם הפשוטה בעיקרי הנצרות. אך הוא לא יכול היה פשוט לקבל על עצמו את הכנסיה הרוסית האורתודוקסית וטקסיה, והחליט שעליו לפתח סוג של פרשנות אישית של כתבי הקודש הנוצריים, ולמעשה ייסד דת חדשה בכתביו מאותה תקופה, סוג של נצרות הנשענת על הפרשנות האישית שלו לברית החדשה, ומשלבת בתוכה אלמנטים רבים מדתות המזרח. לאחר מכן כתב את מותו של איוון איליץ', ויש להבין הקשר זה כדי להבין את היצירה. הוא כתב אותה מתוך עולם שבו יש דגש דתי רוחני חזק. דתיותו ברקע כשקוראים את הטקסט.
אחת האמירות של טולסטוי בהקשר התאוריה הספרותית היא שהאחדות של היצירה הספרותית אינה תלויה בסגנון אלא בראש ובראשונה במסר האתי של המחבר. ספרות לדעתו צריכה להעביר מסר, להיות דידקטית. היום, יש לנו רתיעה מרעיון כזה, שהמחבר בא לחנך אותנו. אך יש משהו בטולסטוי, וזה אולי חלק מגדולתו כסופר, והוא שאפילו הדידקטיות שלו מצליחה להכיל בתוכה גדולה אסתטית שלא ניתן להתכחש אליה.
