ביצירה 12 פרקים.
1 – עוסק בטקסט האשכבה של איוון איליץ', מתחילים מהמוות.
לאחר מכן מתחילים לחזור אחורה, וניתן לחלק את שאר הפרקים ל-3 קבוצות מרכזיות.
2-4: פרקים אלו מתחילים מהלידה של איוון איליץ' דרך ההתבגרות, הלימודים, העבודה, הנישואין, עד התפרצות המחלה בגיל 40. אם כן, פרק הזמן בפרקים אלו הוא 40 שנים.
5-8: פרקים בהם המחלה מתפרצת והוא מתחיל להכיר בכך שהוא עומד למות. הוא מחפש רופאים ולמעשה מחפש תשובה. זוהי תקופת זמן של מספר חודשים.
9-12: השבועות האחרונים של חייו, ממש עד רגע המוות.
מבחינת המבנה, ישנם אשכולות של פרקים שהזמן בו הם עוסקים הולך ומתקצר, משנים אל חודשים אל שבועות. אותו תהליך שקורה בזמן מתרחש גם במרחב בו העלילה מתנהלת. פרקים 2-4 מתארים את המסעות של איוון איליץ ברחבי רוסיה בעקבות המשרות שלו, אנו נמצאים במרחבי הענק של רוסיה. בפרקים 5-8 – מתכנסים אל חדר העבודה של איוון איליץ', ובפרקים 9-12 אנו נמצאים במיטה שבחדר העבודה עליה מצא את מותו. עוברים לעסוק הן מבחינת הזמן והן מבחינת המרחב ממימדי זמן ומרחב עצומים אל מרחב מצומצם. תהליך ההתכנסות מבחינת טולסטוי מייצג את התנועה הבלתי נמנעת אל המוות, הכל הולך ומתכנס אל המוות. תהליך הקיצור משנים אל חודשים אל שבועות מדגיש את המהירות שבה כל זה קורה.
מבחינת אורכי הפרקים – בהתחלה הפרקים מאוד ארוכים ולאט לאט הפרקים מתקצרים, עד כדי כמה עשרות בודדות של שורות לפרק, וגם במובן זה יש הצטמצמות עד הרגע בו היצירה מגיעה אל סיומה. המבנה משרת את התוכן.
מדוע הפרק הראשון מוצב מחוץ לסדר ומתחיל מהסוף?
הפרק הראשון הוא כולו ביקורת חברתית ומדגיש את הביקורת הזו של טולסטוי לאורך הסיפור. הביקורת היא על האופן בו החברה הרוסית מתייחסת אל המוות, או יותר נכון – לא מתייחסת אליו. במובן מסויים, מיקום זה של הפרק המתחיל מהסוף, יוצר אצל הקורא, בדיעבד, הכרה באופן בו המוות של איוון איליץ' לא שינה כלום למעשה, עד כמה עולם כמנהגו נוהג. לאורך כל הסיפור איוון עובר תהליך עמוק של שינוי וצמיחה רוחנית ממש. הוא עובר תהליך. הפרק הראשון מראה לנו עד כמה האנשים שסביבו לא הושפעו מכך, זה לא עשה להם כלום והם ממשיכים כרגיל. זה מתחיל בכך שחבריו למשרד יושבים וקוראים את מודעת האבל על מותו ומדברים על כך שהתפנה תקן בעבודה שניתן לבנות עליו ואולי אחד מהם יקודם אל תפקידו. בנוסף, אשתו – הפרק מראה עד כמה המוות של בעלה לא עשה לה כלום, היא לא מגלה טיפת אמפתיה אליו אפילו לאחר המוות. היא עוסקת בחישובים של כמה תעלה לה חלקת המוות, היא שומרת על הרהיטים שלא יתלכלכו מהאפר של הסיגריה. טולסטוי מלא בוז לחברה הבורגנית הרוסית של ימיו ואשתו של איוון היא דמות אנוכית, חומרנית.
הדמות החשובה ביותר בפרק פותח זה היא דמות החבר של איוון – פיוטר איוואנוביץ'. דמות זו קיימת רק בפרק זה ונעלמת לאחר מכן, היא שולית בהמשך העלילה, אך בפרק הראשון היא הדמות המרכזית. כל הסיטואציה היא דרך העיניים של דמות זו. טולסטוי מציג את פיוטר בפרק זה כמקביל אלינו הקוראים, הוא דמות הקורא. בעמוד 11 (אמצע העמוד), החבר פיוטר מגיע אל טקס האשכבה שמתרחש בביתו של איוון איליץ' והוא נכנס אל החדר בו מונחת הגופה של איוון. הוא תוהה כעת מה לעשות ואיך עליו להתנהל אל מול המוות. בסצנה זו המחבר מתמקד בפיוטר אשר נכנס אל החדר בו מונחת הגופה. היא אומרת לו משהו אך הוא לא יודע בדיוק מה לעשות עם זה. כל התגובות שלו הן מאוד קונפורמיות, הוא חושב כיצד הוא אמור להתנהג, האם צריך להצטלב, להשתחוות. כשהוא יוצא החוצה הוא פוגש בדמותו של שוורץ, שוורץ אומר לו שכל זה לא קשור אליהם, ושהם יכולים לחזור אל משחק הקלפים שלהם הערב ולהמשיך כרגיל. הדינמיקה ביניהם היא בדיוק המקום בו טולסטוי מציב אותנו כקוראים דרך פרק זה. כמו פיוטר, לנו יש את הבחירה – האם הסיפור יגיד לנו משהו, ישנה בנו משהו, או שנבחר בצד של שוורץ ונמשיך כרגיל. הניגודהוא בין הלבן לשחור (שוורץ). המיקוד בפיוטר כמקביל של הקורא. גם פיוטר מחליט האם ללכת אחרי איוון או אחרי שוורץ.
