- התמחות/ התמקצעות: בניגוד לעיסוק בספורט בתקופות ישנות בהם כולם עשו הכל, בספורט המודרני רואים התמחות בענף ספציפי. כיום לא ממש ניראה מצב שהגדרת התפקיד של שחקן תהיה כמה תפקידים ביחד, למשל גם בלם וגם שוער. לכל שחקן יהיה תפקיד ספציפי אותו הוא ממלא. ככל שהספורט יותר מודרני רואים יותר התמחויות. גם ציוד ספורט מאופיין בהתמחות- למשל נעלי ריצת כביש למתחילים/ מתקדמים, כמו כן כמות וסוגי התפקידים של אנשי צוות מעבר לשחקנים על המגרש. לכל אחד יש דבר ספציפי עליו הוא אחראי. גם הטכנולוגיה נכנסת פה.
- רציונליות:בספורט לפי גוטמן- "סט של כללים ושל אסטרטגיות שמצביעים על מטרות ברורות וקבועות, כאשר בכל תחרות ברור מהם וכיצד ניתן להשיגם". באופן הפוך (!) למשל התחרות "ששטוס" בערוץ הילדים היא תחרות לא רציונלית בעליל. יש משימות ספורט וחשיבה אבל בסוף יש את קיר הגורלות וקיימת אפשרות למרות שהפסדת בכל התחרויות לבחור דווקא את המשבצת עם המון נקודות וכך לנצח. אי אפשר אבל לדעת איזו אסטרטגיה לבחור. במקצועות הבעייתיים לכאורה, כמו התעמלות מכשירים/קרקע או מקצועות הקפיצה למים/סקי, מייצרים מנגנונים מתמטיים שונים כדי להתגבר על הסובייקטיביות.
- בירוקרטיה:כמו אצל ובר, אי אפשר להתמודד עם ההמון כמו עם חברה מצומצמת בגודלה. הבירוקרטיה היא הכלי האולטימטיבי לארגון הפעילות החברתית. דוגמה טובה היא הניסיון לקבוע חוקה אחידה לכדורגל בבריטניה, בעקבות היכולת ליצור מפגשים בין קבוצות לאור השיפורים בתחבורה (חברת המונים, מודרניזציה וכו'). ייסוד ה-FA (- football association) באנגליה ממסד את הרישום לשחקנים וקבוצות. נדרש גם עיסוק בלו"ז דברים אחרים.בשלב מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19 / תחילת המאה ה-20 והלאה, ה-FA מתחיל להתעסק בקהל ההמוני – עוד מרכיב בירוקרטי מודרני וובריאני. גמר הגביע האנגלי של 1875 מביא 2,000 צופים, ב-1901 מגיעים לגמר הגביע 110,000 איש. סופר ובר!
הנכונות לאפשר מקצוענות משנה את פני המשחק. הפרולטריון משתלט על המשחק בזכות היכולת להתפרנס מהמשחק, והאליטה נוטשת אותו לכיוון הרוגבי שעוד שוחק בחינם. (באצולה ספורט הוא הנאה, בפרולטריון היכולת להתפרנס מתרגמת את עצמה לשדה של מוביליות חברתית, אבל זה כבר סיפור אחר…).
- כמותיות: הספורט המודרני הוא כמותי, ניתן למדידיה ביחידות מספריות. למשל שעון, הכל מתוזמן. כיום זה לא רק התוצאה, גם התנאים של המגרש הם מדידים. ככל שהספורט יותר מודרני הוא יותר מדיד. למשל סוגי ספורט לפי רמת המודרניות-
- הבייסבול והקריקט- גודל המגרש- אין גודל אחיד, הקריקט יכול להיות במרחב מסוים וכמה שרוצים, כנ"ל בבייסבול. זמן- שני המשחקים משחקים עד שנגמר, אין זמן סוף מוגדר.
- כדורגל ורוגבי- בכדורגל המרגש על פי החוקים יש טווח קבוע של 90-120. הזמן הוא 90 דק', בלי שניות. הפוטבול האמריקאי הוא בגדול מדויק! זמן המשחק הוא 60 דק' ומודדים שניות.
- שיאים: המושג יכול לצמוח רק בעידן שהטכנולוגיה משחקת תפקיד משמעותי. זה לא רק למדוד את התוצאה אלא להעמיד את ההישג הספורטיבי במרחב ובזמן. המושגים האלו קיבלו משמעות אחרת בעידן המודרני, התחלנו לראות אותם במשמעות רחבה יותר, כלומר שאדם רץ ריצת 100 מטר הוא לא מתחרה רק במי שמתחרה מולו באותו רגע אלא גם מול כל אלו שעשו את הריצה הזו שנים לפניו וגם אלו שירוצו את זה בעתיד. לשבור שיא של הזמנים ולא של התחרות הספציפית. העובדה שיש עולם ובעולם קורים דברים היא משמעותית. תחרות בתוך תחרות.
הספורט מפסיק להיות מקומי עד כדי כך שהוא נהיה אוניברסלי. הטכנולוגיה עוזרת ואיתה התחבורה. הספורט יורד אל העם ולא רק קבוצות אליטיסטיות. בכלל הספורט המודרני יאפשר לבטא זיקות חברתיות. מעבר מהספורטאי לחובב הספורט, אם בתחילת המאה ה-19 מדברים על אלו שעוסקים בספורט אז בתחילת המאה ה-20 יש יותר צרכני ספורט מאשר השחקנים עצמם. זה שינוי גדול בו ההמון הוא המושג המרכזי.
הספורט מבטא שסעים בתוך המדינה. מתחילים לראות קבוצות שמתחילות לייצג גם מפעלים לדוגמא, עיירות כורים וכו'. יהיו גם מקומות שניראה ביטוי לאו דווקא מעמדיים אלא גם למשל, בעיקר ברוגבי, הקבוצות הלונדוניות האתניות מקבלות איזשהו צביון של הזרם הדתי המסוים.
זיקה למדינה המודרנית בספורט
אחד מהמאפיינים של ספורט לפי גוטמן, קשור לערכי המהפכה הצרפתית – חילון, לאומיות, ניתוק הממסד מהכנסייה. הספורט משמש תפקיד לתהליך הזה במדינה המודרנית. בתוכו המוסד המנהל קורא לזוכים בטורנירים שלו "אלופי המדינה" או זוכי "גביע המדינה" – ממלכתיות. גביעים מוענקים לעתים ע"י בני משפחת המלוכה (אנגליה) או ראשי מדינות (מלך בספרד, נשיא בישראל). זה נכון לאירופה (ואסיה?), ארה"ב חריגה בהקשר הזה – מכתירה לדעתה "אלופי עולם" בכדורסל, בייסבול, פוטבול וכיוצ"ב; מי שמעניק את התואר הוא הקומישינר של הליגה ולא ראש המדינה. נעבור על זה בהמשך.
