מהי ההכרה אליה איוון מגיע אליה בסוף הסיפור, ההארה שהוא חווה לפי טולסטוי?
יש לה שני מימדים. מימד אחד קשור לכך שאיוון סופסוף יוצא מתוך עצמו. הוא מרחם, חומל על סביבתו, על הבן שלו, אפילו על אשתו. במובן זה הוא מבין שקיום נכון הוא קיום המכיר בסבל של כולם, ובהכרה שהסבל הזה אמור להוביל לחמלה. זוהי הבנה מאוד מרכזית שלו, ומקשרת אותנו אל המשרת גראסים. זהו בדיוק המודל אותו גראסים מציד לאורך הסיפור.
ההכרה השניה היא הכרה מטאפיזית יותר ופילוסופית, נתונה יותר לפרשנות ויש בה אלמנטים מיסטיים מאוד חזקים, קשורה להשפעה של דתות המזרח אותן טולסטוי למד מקרוב. היא מתקשרת לאמירה שהזמן הזה של החיים, מרגע הלידה עד רגע המוות, הוא כה קצר שבמובן מסויים נטול ממשות. איוון מבין בסוף שהרף העין הזה של החיים, חוסר הממשות שלהם, גם הופך את המוות ללא קיים, כי אם החיים חסרי ממשות גם המוות הוא חסרי ממשות, כי המוות קיים רק כניגוד של החיים.
הדבר היחיד שקיים הוא הפחד, הפחד מהמוות קיים. אך הוא מגיע למסקנה שכפי שהחיים נטולי ממשות גם המוות נטול ממשות, הרי שהפחד עצמו לא קיים ונעלם. זה חוזר אל דימוי מאוד חזק בחלק האחרון של הסיפור – דימוי השק השחור. הוא מופיע פעמיים – כשאיוון מרגיש שק שחור מושך אותו אליו, ושנית בפרק האחרון. השק השחור יכול להיות דימוי למוות, אך במובן מסויים גם לרחם האימהי. הוא חוזר אל הרחם, אל נקודת הראשית. סיום זה יוצר האחדה בין המוות והסוף לבין הלידה והראשית. שניהם הופכים לאחד, מתחברים, ומייצגים כאן נקודה של יציאה מגבולות זמן ומרחב, מעבר אל מימד אחד אשר לא טמון בין הגבולות של הלידה והמוות, גבולות שלפי טולסטוי הם נטולי ממשות. הממשות האמתית היא במקום אחר, לפי הסיום המיסטי של הסיפור.
עוצמת הסיפור וחשיבותו הן בכך שהוא לא מאפשר לנו להתחמק מהשאלה, לא ניתן לקרוא את הסיפור ולהישאר אדיש לשאלה. אנו חוזרים לדילמה בין פיוטר לשוורץ ועל פיוטר להכריע, וגם על הקורא להכריע. הסיפור מציב אותנו לעמוד במקום זה ולא מאפשר לנו לפנות אל שוורץ. הוא מחייב אותנו להתמודד עם השאלה.
4. סימבוליזם
- הפציעה כשנפל מהסולם בביתו, ממש כשהגיע לשיא הסולם החברתי.
- הווילונות – המחיצות שבין אנשים בחברה הרוסית, המחיצות בין איוון לבין הסובבים אותו.
- המחלה של איוון – המחלה של החברה הרוסית.
- השק השחור – רחם.
תומאס מאן – בית בודנברוק
יצא לאור – 1901, עם המעבר אל המאה העשרים. מאן נולד ב-1875, היה בן 26 כשיצאה היצירה לאור.
1. היחס בין הריאליזם והרומנטיקה
הרומן מקוטלג לרוב כרומן ריאליסטי, וכאחת הפסגות של הרומן הריאליסטי של המאה ה-20. אכן ישנם אלמנטים מובהקים של ריאליזם בסגנון הכתיבה, ואף נטורליזם – כהקצנה של הריאליזם המתרחשת לקראת סוף המאה ה-19, בעיקר בספרות הצרפתית. הרעיון הוא לנסות לשקף את המציאות בצורה כמה שיותר פרטנית ומדוקדקת, ליצור בטקסט תמונה של המציאות החיצונית. לכן יש בבית בודנברוק תיאורים מאוד מפורטים, של הדמויות ומראן החיצוני, של הרהיטים בבית, של הארוחות ושל האוכל בהן, תיאורים של עסקאות מסחר. מאן הקפיד על כך, זה היה לו חשוב ביותר. הוא טען בהקשר זה כי הרומן הזה שלו הוא הרומן הנטורליסטי הראשון בספרות הגרמנית. ואכן הספרות הגרמנית עד לפני כן הייתה נטועה עמוק ברומנטיקה.
ביצירת הדמות של קאי, מאן מתאר את הכתיבה שלו באופן שמתאים בדיוק לספרות הרומנטית הגרמנית. מאן רואה עצמו כיוצא נגד המסורת הזו, ומביא את המסורת הריאליסטית אל תוך הספרות הגרמנית. הוא סיפר כי בחדר העבודה שלו תלה דיוקן של טולסטוי על מנת לקבל השראה לכתיבה. הוא לוקח את הספרות הגרמנית אל מקום חדש דרך השפעות הריאליזם.
הריאליזם בא לידי ביטוי לא רק בתיאורים המדוקדקים. הספרות הגרמנית של המאה ה-19 מתמקדת בפן החברתי של התקופה בה היא נכתבת. בית בודנברוק עוסק בתולדותיה של משפחה, משפחת סוחרים עשירה בעיר בצפון גרמניה, והוא מתאר את תהליך השקיעה של המשפחה במשך ארבעה דורות. מתחילים בשיא, כאשר הבודנברוקים עוברים לבית החדש שלהם, דבר המסמל את ההצלחה של המשפחה. ובהמשך, לאט במשך ארבעה דורות המשפחה שוקעת. הסוף הוא טראגי יחסית, לא נותר כמעט כלום מהמשפחה הזו. לצד תיאור זה של העולם הבורגני, עולם המסחר של המאה ה-19, מאן משלב כל הזמן את ההיסטוריה של התקופה. שומעים על אירועים כגון אביב העמים של 1848, והתרחשויות מרכזיות המתרחשות באירופה וגרמניה של התקופה והאופן בו הן משפיעות על המשפחה. הפן ההיסטורי הפוליטי ממלא מימד חדש בפרויקט הריאליסטי הזה של תומאס מאן.
