-יקטרינה הקיסרית של רוסיה מוציאה כתב זכויות ליהודים באותו אזור שרוסיה כבשה וסיפחה מתחום פולין. לא היו יהודים ברוסיה כי הממלכה לא נתנה כניסה ליהודים, רק הכיבוש בתוך שטחי פולין ליטא הוא שיביא לתוך גבולות רוסיה אוכלוסייה יהודית די גדולה. היהודים שחיים באיזור החיץ בין רוסיה לפולין, נחשבו ע"פ החוק של קטרינה השנייה כתושבי הערים, אזרחים אורבניים לכל דבר ולכן יש להם זכות לבחור ולהיבחר למועצות עירוניות במקום, זכות להתעסק בתעסוקות עירוניות- להבדיל מתעסוקות שממוקמות בתור כפר, על הדרכים, ניהול קרקעות של האצולה כבר לא מותר להם. (בניגוד למה שהיה בפולין ליטא- הם רק במעמד האורבני)
-יוזף השני מאוסטריה: ניתן כמעט שנה אחרי שנתן כתב זכויות מקדים לפרוטסטנטים. עיתוי- אוסטריה מספחת את גליציה, יש שם אוכלוסייה לא קתולית. הפתיח לכיוון הנאורות האבסולוטי, פיתוח המשק, לטובת הציבור כולו ללא הבדל דת וגזע, מקדמים את טובת כלל, לכולם יהיה מעמד שווה מבחינת חוק ואפשרויות תעסוקה. מיועד למי שנתנו להם את הזכות לחיות פה ושסובלים אותם בקרבנו ליברלי למדי למאה ה18 אבל קשור רק לאוסטריה (הקטנה), לא נוגע לאזור הצ'כי, גליציה, כלומר הזכויות הן זכויות ופריבילגיות לגבי אותם יהודים בעלי זכות של תושבי אוסטריה בלבד.
היהודים לא מוגבלים לגטו של פעם, יכולים לגור איפה שירצו, לא ישלמו יותר מס כפול שהיה נהוג, לא יצטרכו להסתובב עם סימן חיצוני שמבדיל בינם לבין התושבים האחרים. יוכלו לשלוח ילדים ללמוד בבי"ס ציבוריים, ללמוד כל מלאכה כפי שירצו ובין היתר כותב שעל מנת שתהיה שקיפות ואמון בין היהודים ללא יהודים אסור להם להמשיך לרשום בפנקסים הציבורים שלהם בשפה העברית או היידיש כדי לרשום חשבונות או מסמכים ציבורים כלשהם. הכול צריך להיות בגרמנית, שמות משפחה בגרמנית, לנרמל את היהודים כחלק מציבוריות כללית. להוריד מחיצות- הם צריכים לעמוד בנורמות כלל תרבותיות. הנימוק הוא כפול- לבנות את המשק והמדינה, טובת כלל הציבור, לקחת את היהודים בחשבון אבל לעשות כמה רפורמות ותיקונים.
בצד להלכי הרוח הבירוקרטיים ממלכתיים, קורה בד בבד להלכי רוח הומניסטיים בשיח האינטלקטואלי פילוסופי דתי.
הטולרנטיות החדשה שבין אנשי דתות שונות- "נתן החכם" מחזה של הוגה דעות גרמני לא יהודי אפרים לסינג. פואנטה אחידות החוכמה וטוב הלב והנשמה של בני אדם, הרוח האנושית בקרב כולם, שווה בלי שום קשר לצורת אמונה והשקפת עולם דתית, מתן כבוד אפילו מופלג לאותה דמות מרכזית- נתן, היהודי החכם והטוב בסיפור.
מצד אחד, האחדה של כלל האנושות תחת סיסמה הומניסטית. מצד שני או בתוך זה- אמירה רלטביסטית יחסית, אין לדון בתרבויות השונות, באמונות השונות דרך משהו מהותני מידי, אלא לראות בכל תרבות וכל דת, תופעה אנושית תרבותית חלק מן הכלל- אין סכום אפס, הנגדה מפורשת אם אחד צודק אז השני לא. החלק הוא לא מושלם, תמיד נמצא ביחס לחלקים אחרים.
תגובות מהצד היהודי:
שלמה מימון– מכניס לא מעט דברי ביקורת על הרבנות היהודית המסורתית אל עבר חילון, פילוסופיה כמעט אתאיסטית בברלין במהלך 10-15 שנה. תופעה של התפתחות חוגים אינטלקטואליים, אנשים מרקעים שונים דתיים לאומיים
משה מנדלסון– המתנגדים להשכלה זיהו את מנדלסון כאויב מספר אחד. אתגר ליהדות המסורתית, היה יהודי אדוק יחד עם זאת מגן על היהדות בספרו "ירושלים" מתוך נימוקים פילוסופיים חדשים, אפשר להבין איזה ביקורת יש לו על התנהלות הקהילה היהודית של ימיו. בספר הוא פונה במענה פולמוסי אל עבר הוגי דעות נוצריים בסביבה שלו, אומר שאין לו זכות להפר את חוקי התורה שניתנו ע"י אלוהים ואין האדם מורשה לשנות אותם התרסה כנגד הנצרות ומענה לא רק להוגים אלא גם לשפינוזה, אומרים שיהדות לוקחת כותרת של "עם נבחר" מנדלסון אומר שאלוהים לא דאג רק ליהודים, אמר להם מה לעשות בנוגע ליהודים, לא רק להם דרך לגאולת האדם והנפש, תחום של שוויון של אמונות ודעות נוסח דור הנאורות האירופאית. גם אם חייב להיות צמוד למצוות התורה, לא מקנה לי מעמד רוחני עליון, מחזיר לטענה של יעקב כץ שבשלהי ימי הביניים, הוגים חשובים ומרכזיים פיתחו את התשתית הרעיונות הזאת שליהודים יש את היהדות אבל לא אומר שלנוצרים אין דרך לחיי נצח. החוקים הם לגמרי שכלתניים, מועילים וטובים- האיסורים והחיוביים. אין בתורה הנחייה להאמין בדוגמא בתור שכזאת, לא מבוססת בשכל, ביכולת של האדם להגיע לתבונה- אין חובה להאמין בניסים על טבעיים, אין מיסטיקה, אין תעלומות, אין ניסיון לכרוך באמונה של הדת דברים שהם נגד התבונה האנושית. (דברים שכן קיימים אצל הנצרות- לדוגמא לידת ישו)
