שתי ערים חשובות: CEUTA שלחופי הים התיכון. כיבוש 1415. זו תחילת עידן התגליות האירופאי. עיר בשליטה ספרדית שהיא בעבר המרוקאי של נתיב השייט מספרד. אנריקה הנווט, הנסיך אנריקה. המטרה בכיבוש – הסחורות מאפריקה. כף רגלו אל דרכה מעולם על ספינה! הוא השליט היוזם. המדינה לא ממש מימנה, היא סיפקה ספינות ואנשים אבל ההפלגות הן במימון סוחרים/אנשים עמידים בעלי אינטרס כלכלי מסחרי.
מדוע גילויים? מסחר. ואז הפוגה – סחורות ועבדים, אין דחף להמשיך, עד מיצוי חלקי ואז ממשיכים. חלק מההתנהלות – כאילו אין מחר. הסוחרים היו מושקעים באופן פרטי במסע וכישלון משמעו שאין לאן לחזור.
מונעים מתחושה (גם אם לא אמיתית) שהנה עוד מעט העות'מאנים סוגרים את הדלתות ולא יהיה מסחר.
למה מסעות?
כלכלה – זהב אפריקאי כדי לסחור, מסחר עם אסיה.
דת – רקונקיסטה (כיבוש מחדש של אדמות מידי המוסלמים). 1492 מובלעת אחת מוסלמית בגרנאדה. השאר משוחרר. שיחרור עכו. יש רצון להעביר את הלהט הדתי מעבר לחצי האי האיברי והלאה.
התחרות בין ממלכות אירופה – יריבות (גם דתית במאה ה-16) בין המעצמות באזור. הכי מובהק – בין פורטוגל לספרד. הספרדים רואים שהפורטוגלים כמעט מקיפים את אפריקה וזה מניע אותם לצאת למסע באוקיינוס האטלנטי.
קודם כל נכבשו האיים (לאורך קו החוף) – הקנאריים (ספרדים), האזוריים, מדירה וכף ורדה (פורטוגלים). הנקודה המכריעה בשלב הראשון – מעבר כף בוחאדור BOJADOR 1434.
בתחרות 1497 מנצחת פורטוגל – וסקו דה גאמה של פורטוגל. היא מגיעה ראשונה לחצי האי ההודי (לכאורה. זה נתיב מאד קשה ובעייתי, לוקח הרבה זמן ומשאבים).
פורטוגל מנותקת מהאוקיינוס ההודי ומהים התיכון ומהציוויליזציות החזקות (סין, מוסלמים).. פורטוגל מנותקת מהם, לחופו של האוקיינוס האטלנטי. זה טבעי מבחינתה לנסות להתפתח בכיוון הזה.
ואסקו דה גאמה חוזר ב-1497 מהודו עם תבלינים. זה כביכול הסוף – לא? לא! זה נתיב ארוך וקשה פיזית. זה מוביל אנשים לחפש לא את הנתיב האפריקאי אלא אחד אחר. נתיב מערבה שחוצה את האוקיינוס האטלנטי. אחד מהם – כריסטופר קולומבוס.
TZVETAN TODORV עושה השוואה בין גילוי אמריקה להגעה לירח. השוואה מעניינת – מהירח רואים את כדו"א. על הירח אין כלום. הוא חשוב פחות מגילוי "העולם החדש"; שם יש תרבות אחרת לגמרי, עולם אחר לגמרי (חי, צומח..).
בניגוד למה שנוטים לחשוב – קולומבוס לא הראשון שהתגבר על המחסום המחשבי של חציית האוקיינוס האטלנטי (כף בוחאדור, כף התקווה הטובה), הוא לא הבין שהוא מצא עולם חדש הוא ממשיך לחפש את אסיה וכשהוא לא מוצא עדויות הוא לא מתייאש, הוא לא היה איש מדע חדשני ופורץ דרך – הוא היה מקובע על חישובים שגויים על התנ"ך ועל תיעוד שהוא זייף. הוא שיקף את בני דורו, לא יצא נגדם! והוא בהחלט כן חשב שהוא ימצא מפלצות.
הניסיון להאדיר את קולומבוס ולהפוך את גילוי העולם החדש לעבודה של איש אחד מטשטש את המשקל הרב שיש לאנשים רבים מאומות שונות בתהליך (איטלקים, ספרדים, פורטוגלים, אינדיאנים, אפריקנים)..
ההיקף היה פי 4 או 5 ממה שקולומבוס חשב. זה משמעותי מאד. אין כאן שום החלטה מדעית. הוא מגיע בטעות ליבשת שלא ידע שקיימת, היה לו מזל. הוא חלק מתפיסת ימי הביניים.
דוחים אותו בהתחלה לא רק כי חושבים שהחישובים שלו שגויים אלא כי הפורטוגלים קרובים מאד להקפת אפריקה. מלכי ספרד מסכימים לצאת למסע בגלל אירוע מאד חשוב של 1492 – כיבוש גראנדה. מעוז המוסלמים האחרונים בספרד אחרי 800 שנה. אווירת אופוריה (אראגון, קסטיליה..). לדחוף את האנרגיות ואת הרוח הנוצרית הלוחמנית החזקה מעבר לים. רואים את זה גם בגירוש יהודי ספרד. יש קשר בין 3 המאורעות. לא ברור עד הסוף מה גרם לאיזבלה להסכים. סיכויי קולומבוס היו קלושים-אפסיים. גם עפ"י החוזה הנדיב מאד שחותמים איתו (מרמז שלא האמינו שיחזור – 10% מכל מה שיגלה, זכויות פוליטיות במושבות, אדמירל).
בגלל העותמאנים האיטלקים תקועים בים התיכון וגם להם יש אינטרנס להעתיק את הפעילות שלהם לאוקיינוס האטלנטי. האיטלקים (להם הערים החזקות ביותר בתקופה) משקיעים הרבה כסף במסעות. חצי מהמימון מגיע מאיטלקים.
כמו כן גב פוליטי – מישהו צריך לתת כוחות צבא לכבוש את מה שמוצאים.
בהתחלה מאמינים באמת שקולומבוס הגיע לאסיה וסימני השאלה הולכים וגדלים ממסע למסע. הבעיה היא פער מנטלי אדיר בהבנה שיש יבשת חדשה שלמה.
המסע הראשון – מסע תגליות
המסע השני – מסע כיבוש והתיישבות. זה המסע החשוב. שם מתחילות המחלות. שם מביאים בקר, סוכר.. אבל קולומבוס לא חוזר עם התבלינים או עם הוכחות שהיה באסיה.
למה אף אחד לא עושה את זה לפניו?! משטר הרוחות והזרמים של האוקיינוס האטלנטי. יש שני זרמים עיקריים; אחד- הזרם הקנרי שהולך בכיוון השעון מהאיים הקנרים (דרומית לאירופה). כלומר מי שינסה לחצות יתקל ברוח נגדית שתחזיר אותו אחורה. צריך קודם לרדם לאפריקה. צריך להכיר את משטר הזרמים. איך קולומבוס הכיר? היה לו ניסיון רב מאד בשייט שם. אשתו הייתה מהאיים הקנריים. לא מקרי שככה הוא שט. וכדי לחזור צריך לנוע צפונה ולחפש את הזרם חזרה. אי אפשר לחזור באותה דרך.
זה ידע שמצטבר בפורטוגל מאז 1415.
הזרם הדרומי הולך נגד כיוון השעון למטה בין אפריקה לדרום אמריקה. בכלל משטר הזרמים הזה עד המפרץ אתה מובל דרומה אבל אח"כ לאורך חופי אפריקה הרוח נגדית וצריך להיכנס קצת פנימה. זה תהליך ארוך וצבירת ידע מתמשכת.
קולומבוס אדם דתי מאד. במסע השלישי הוא כבר מחפש את גם העדן. באחד מנהרות ונצואלה הוא מאמין שמצא את הפתח לגן העדן.
