PRESSAGE: תחרות סוסים חדשנית יחסית, לא אסטטית ואטרקטיבית לצפייה. סוג של אירוע ספורטיבי עצמאי. ממנו נולד ענף קפיצת הסוסים בשלב מאוחר בהרבה, שמוכר גם היום.
חוץ מענפים בעלי גוון צבאי שעוברים טרנספורמציה מעמדית ומתודית, יש גם ענפים אחרים שמשתנים. "TEHNEZ", "קבל", הוא האב הקדמון של הטניס, עם רקטות משולשות. המתודה: העברה של כדור מצד לצד עם חפץ גובל. כשהענף מגיע לאנגליה הוא משתנה אבל עדיין לא מקבל את הצורה המוכרת היום של הטניס. זה קורה מאוחר יותר. בהתחלה הטניס "הקדמון" שוחק באולם סגור ונקרא "ROYAL TENNIS" / "REAL TENNIS". ספירת הניקוד שונה (בגלל הימורים) וגם חלק מכללי המשחק. היום קיימים פחות מ-30 מועדונים בעולם, רובם בבריטניה, בודדים באוסטרליה ואחד בדרא"פ – וזהו.
עם השנים הבנייה והמונחים משתנים, גם הלבוש המקובל.
אז… למה LOVE מסמל 0 נקודות? זה לא בא כדי לרכך את תחושת ההפסד ("אהבת המשחק" או משהו כזה), הפוך. זה נועד להשפיל. בצרפתית הכתיבה הזאת פירושה "ביצה" – אז מי שלא זכה בנקודות… צובר ביצה. מביך ולא נעים. באנגליה אימצו את זה עם המילה כמו שהיא כתובה באנגלית, אבל הכוונה נשארה זהה, ולא מכבדת. בתחילת הדרך הספורט החדש היה עממי יחסית ורק עם השנים הוא נהיה ספורט אליטיסטי מובהק.
יש ענפי ספורט שעשו את הדרך ההפוכה מרוב הענפים שהצגנו, מהמעמדות הנמוכים לגבוהים יותר. למשל בסקוטלנד: רועי צאן שמבצעים מעין יידוי אבנים על גדות נחל מייצרים את האב הקדמון של הגולף המוכר היום. המעמדות הגבוהים קולטים את המשחק בצורה המוקדמת יותר שלו, בסביבות המאה ה-16. שדרוג המשחק למשטחי דשא סטריליים רחבי ידיים דורש החזקת משטחים מטופחים – מה שאין לכל אחד. גם העובדה שיש "נושא כלים" לכל שחקן שנושא את שם השחקן אותו הוא משרת. ריבוד חברתי אין דה פייס.
בתקופה הזאת אירופה עוברת שינויים משמעותיים בתחומים הקשורים לדת – ולספורט. למשל רוסו ולוק. ג'ון לוק למשל מדבר על הצורך ללמד שחייה, אמירה בעייתי. ז'.ז'. רוסו שואף גם לטפח פעילות גופנית כחלק מהתפתחות תקינה של אזרח מועיל (האמנה החברתית).
פרוטסטנטיות וקלווין: בתפיסה הפרוטסטנטית ש קשורה בו (ופחות מרטין לות'ר), הצלחה מביאה אותך לגן עדן – אלוהים אוהב את המצליחים. אבל הם זה רק במישור הכלכלי? לא בהכרח. גם הצלחה בפעילות גופנית יכולה להיחשב כהצלחה שראויה להסללה לגן עדן, אצל מי שמאמין בזה, בין השאר חלק מהקלוויניסטים. לא כולם.
ונעבור לבית המלוכה הבריטי. ב-1603 אליזבת הראשונה מתה, ג'יימס הראשון (סקוטלנד) יורש אותה. הוא פרוטסטנטי שחונך במוסדות קתוליים. אחד השינויים שלו הוא קידום הספורט בענפים שונים, מה שמקומם עליו את הפוריטנים. אצלו יום ראשון הוא יום מנוחה ושעשוע לגיטימי (תיאטראות ועוד), הפוריטנים וקתולים רואים ביום ראשון זמן לעבודת האל וחיזוק המשפחה. ג'יימס לא אוהב שמתערבים לו במדיניות, ומוציא צו מלכותי נגד חקיקה שתמנע פעילות ספורטיבית בימי ראשון. הפרלמנט לא אוהב את זה, בעיקר כי הוא נשלט ע"י הקלוויניסטים. העימות סביב זה נמשך עד מותו של ג'יימס ועלייתו של הבן צ'רלס הראשון, אחרי 6 שנים. זה אחד מהחוקים שמהווים קלף מיקוח בינו לבין הפרלמנט. זה אחד הגורמים שמדרדר את היחסים בין המלך לפרלמנט, עד למלחמת האזרחים בסוף המאה ה-17.
העידן המודרני מזוהה בין השאר עם עיור מאסיבי ועליית המדינה הלאומית המודרנית. זה מחזק את התהליך של היחלשות הקהילתיות ההדוקה שהיתה עד אז בהתיישבות הכפרית. זה מייצר התארגנויות חברתיות קטנות אלטרנטיביות, מועדונים שונים שמאגדים סביב נושאים ותחומי עניין.
עוד שינוי משמעותי הוא היכולת לחלק את היממה לזמנים, בנוסף לשיפור המשמעותי בתאורה. זה מוליד את מגדלי השעונים הגדולים במרכזי הערים, שמאפשר להקצות זמני פנאי מוגדרים ולהכניס בהם תוכן. בין השאר מתפתחים הפאבים, התיאטראות המודרניים והספורט.
רה"מ הבריטי בנג'מין דיזרעאלי מאריך את יום המנוחה בעוד חצי יום, לתוך צהרי יום שבת. הוספת זמן המנוחה מעבודה נותנת במה לפנאי בשעות האור, וככה למשל הכדורגל התחיל לפעול בשבתות בשעה 15:00. ז"א שהמשחק מסתיים בוודאות כשיש אור בחוץ, כי התאורה המתפתחת עדיין לא היתה מספיק טובה בשביל להחזיק מגרש כדורגל שלם. זה קורה גם לענפים אחרים. בפנאי של שעות הערב ניכרת התחזקות הפאבים, כמו שנאמר קודם.
