תהליך של מעבר מהעולם האירופי אל קצוות עולם, בחסות הנצרות. הרעיונות הנוצרים והתרבות האירופית משתלבת בתוך התרבות המקומית ויוצרים תרבות נוצרית חדשה, משולבת. תהליך גלובאלי עם השפעות מקומיות.
חשוב להציג את התהליך הזה לא רק מהפרספקטיבה האירופית אלא גם מהפרספקטיבה הילדית, המקומית שנכבשה.
במשך שנים האוקיינוס האטלנטי נחשב למחסום בלתי עביר, הגבול בין ממלכת בני האדם ועולם בלתי ידוע.
קולומבוס הוא הראשון שהפך את האוקיינוס האטלנטי ממחסום לטריטוריה מוכרת, מרחב מציאותי ומוחשי. קולומבוס לא ידע שהוא הגיע ליבשת חדשה- הוא העריך את הקיף העולם באופן מצומצם יותר מכפי שהוא היה באמת וכתוצאה מההערכה המוטעית הזו חש שיוכל לחצות את האוקיינוס עם ספינות ולהגיע לאסיה מכיוון מזרח. אין לו מושג שבקצה המערבי של האוקיינוס האטלנטי יושבת אמריקה ועד יום מותו לא ידע שלמעשה הגיע ליבשת חדשה ולא מוכרת ולא לקצה המזרחי של אסיה.
הגילוי מבשר את לידתו של עולם חדש, הנחיתה על אדמה אמריקה גורמת לשורה של התנגשויות- גזעיות, תרבותיות ואחרות שתוצאותיהן ממשיכות להשפיע על עולמינו עד עצם היום הזה.
מה המשמעות של תחילת עידן חדש? הילדים האירופאים של שנת 1492 חוו מצב שבו קשרי מסחר ותרבות בין אסיה לאירופה חסומים בגלל הכיבוש המוסלמי והקשר עם צפון אפריקה קשה וכמעט לא קיים. היבשות שעוד לא התגלו בכלל לא רלוונטיות. הנכדים שלהם כבר נולדו לעולם שונה לחלוטין- עבדים אפריקאים מעבדים מטעי סוכר באמריקה שנמכר באירופה, אינדיאנים עובדים במכרות זהב באמריקה שגם כן נמכר באירופה, טבק שמגיע לאירופה נקטף מהיבשת החדשה- עולם אחד גלובלי. תופעת המסחר היא לא תופעה חדשה (היו קימות דרכי המשי- חיבור בין אסיה לאירופה) אך שום דבר לא משתווה לרשתות המסחר שמתפתחות החל מ-1492, המקיפות את שני חלקי כדור הארץ, חוצות את האוקיינוס האטלנטי והשקט, חוצות יבשות, מחברות חברות אנושיות שלא קיימו ביניהן קשר עד אותה נק' זמן. יש לנו חילופי סחורות, שירותים, מידע, צמחים, חיות, נגיפים ואנשים.
היום הביטויים העיקריים של גלובליזציה הם כלכליים, אך למעשה, זו בראש ובראשונה תופעה ביולוגית, כל חצי (אירו-אסיה ואמריקה) פיתח מערכות ביולוגיות עצמאיות ושונות (מלבד ציפורים לדוגמא שיכולות לחצות יבשות). אחרי 1492 המערכות האלה מתנגשות והופכות למערכת אחת. הספינות הן אלו שמובילות את התהליך הזה כי הן נושאות על סיפונם הרבה מינים של צמחים וחיות. – החליפין הקולומביאני- למעבר של חי וצומח, מחלות ונגיפים ועוד שהיה בסדרי גודל אדירים, יש שם- החליפין הקולומביאני (Colombian exchange)- עגבניות באיטליה, שוקולד בשוויץ, תפו"א באירלנד, פלפל חריף בתאילנד. בזכות גילוי העולם החדש, הדברים האלה התפשטו והשפיעו על התרבויות השונות בעולם. זהו אחד המאורעות החשובים בהיסטוריה.
קולומבוס וצוותו מגיעים ראשית לקאריבים, הם לא מגיעים לבד- מצטרפים אליהם גורמים מודעים (קפה, בננות, בקר, כבשים, סוכר, חיטה ועוד) ולא מודעים (נגיפים, וירוסים, מיני צמחים ויונקים, תועים, יתושים ועוד). הסביבה אליה הם מגיעים (הקאריבים) היא שופעת וככל הנראה מכוסת יערות גשם, ואין בה אויבים טבעיים למינים החדשים שמגיעים מאירופה. כתוצאה מכך, יש ריבוי של המינים הזרים, באופן מהיר ובהיקפים גדולים, שמשנים את הסביבה המקורית. היום הקאריבים כבר לא מכוסים בטבע הטבעי שלהם והמרקם האנושי שונה מאוד ממה שהיה במקורו (אוכלוסיה אפריקנית ולא ילידית)- הכובשים הספרדים הראשונים שמגיעים לקאריבים מספרים על אוכלוסיה ילידית שלא ברור היקפה אך בוודאות יודעים שתוך 60 שנה כל האוכלוסיה הילידית של הקאריבים מושמדת, בעיקר ממחלות (שגם הן תוצר של אותו חליפין קולומביאני) שמועצמות עוד יותר בקרב אוכלוסיה שהמערכת החיסונית שלה לא ערוכה להתמודד עם נגיפים כאלו (זו אוכלוסיה שנחשבה בריאה יחסית, עם מעט מחלות וזה היה בעוכריהם במפגש עם האירופאים).
"האוטוסטרדה" הזו בין אירופה לאמריקה מבטאת את השינוי- המרחב הופך ממרחב בלתי עביר ולא מוכר לעולם נודע, נתיב מהיר לעולם חדש מלא בהזדמנויות לעתיד טוב יותר ועשיר במשאבים. ממסת יבשה אחת מחוברת (אירו-אסיה) לעולם רב יבשתי שהאוקיינוס מחבר ביניהן. השינוי התודעתי יקרה רק אחרי תהליך מורכב של הרבה שנים.
החוויה של מעבר בין היבשות הופכת ליומיומית, חומרי גלם עוברים, אנשים (בעיקר עבדים אפריקנים). לצערנו, האינטנסיביות הזו של הקשרים והחליפין מגיעה במקביל לעליה בסחר בעבדים אפריקנים. ככל שיש יותר עבדים יש יותר יכולת לנצל את העולם החדש.
שאלה שנעסוק בה איך דווקא ספרד ופורטוגל שהם בשוליים של החברה האירופית הן אלה שיעסקו בגילוי העולם החדש?
