בתחילת המאה ה-20 היריבות הבינ"ל הגדולה היתה ארה"ב-בריטניה, אח"כ בין ארה"ב לגרמניה. אחרי מלחמת העולם השנייה המאבק עבר לשקף את המלחמה הקרה. אחת הדוגמאות היפות היתה בהוקי קרח, בניצחון של ארה"ב על בריה"מ (Do you believe in miracles??? YES!!!).
ספורט ומגדר
במשחקים האולימפיים לונדון 2012 נחצה קו- בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים, ענף האגרוף שהיה שמור לגברים בלבד, נשים נכנסו לענף זה כדי להעלות את הפופולריות שלו. זה מבטא את אחד המתחים שהספורט הנשי מצוי בהם.
מגדר- הכוונה למשמעות החברתית הנובעת מההבדלים בין זכר ונקבה, לאו דווקא ההבדלים הפיזיולוגיים. תאוריות פמיניסטיות טוענות כי האפליה של נשים בשל מגדרן איננה מוצדקת ונובעת מסיבות שונות לכל אסכולה, מונצח הפער.
המאבק של נשים לביטוי הולם בספורט מורכב מכמה היבטים:
- גישות ליברליות פמיניסטיות– אי הצדק באפליית נשים והדרישה לשוויון מלא הינה למען שיפור החברה באופן כוללני. צורת מאבק באמצעות משפט וחוק. אין סיבה שנשים לא יעסקו בספורט כמו גברים- רק צריך לתת להן את ההזדמנות
- גישה מסקסיסטית– מצב בו החברה נשלטת ע"י גברים כי הם שולטים על אמצעי הייצור ומכיוון שכך הם משלטים את מערכות הערכים הרלוונטיים להם וזה משפיע בלי בחירה על כל החברה. המטרה היא לא להשתלב אלא אפילו לפרק, גישה קיצונית.
העבר הרחוק- ענפי ספורט של ציד מלחמה, גברי בלבד.הרבה שנים הנחות היסוד הגבריות היו שחלוקתהעבודה החברתית צריכה להתחלק בין נשים לגברים עפ"י הכישורים שלהם, וכל מה שקשור בכוח ואלימות הם נחלתו של הגבר והאישה תתמחה בדברים אחרים של הבית בעיקר. כמו כן ההנחה שפעילות ספורטיבית אינטנסיבית מדי תפגע בהן.
במקומות שונים באירופה מתפתחת הגות מגוונת שקשורה לספורט נשים. פותחו ענפים שהותאמו לנשים, נכנסה מוזיקה לתרגולי התעמלות – לא רק אמנותית. מדינות באירופה מכילות מעורבות של נשים בספורט, אבל לא באופן אינטנסיבי. זה נשאר ברמה של המעמד הבינוני-גבוה.
מה לגבי האי הבריטי? המעורבות הנשית גבוהה יותר. הספורט אמור לשרת את המטרה החברתית של פיתוח השליט הג'נטלמן של בריטניה והליידי שלצדו. יש למשל גרסה "נשית" לקריקט: הקפות. ההקפה היא מסביב לשחקני השדה ולא בתוכם. השדה קטן יותר, הכדורים רכים יותר, המחבטים כנ"ל. מתוך זה יצא הבייסבול. גם למשל רכיבה על סוסים. רכיבה על הצד עם חצאית, כמובן אי אפשר לעשות פעלולים רגילים.
דוגמא אליטיסטית אחרת – הטניס. נשים לבשו חצאיות, מעילים שמפריעים וכובעים.
נשים במשחקים האולימפיים
החל מ-1900 בעיקר. נשים מתחרות בטניס, חץ וקשת ועוד מעט ענפים. גם נגד זה יש הוכחות. בנוסף לנזק הגופני האפשרי שנגרם לספורטאים, יכול להיות נזק תדמיתי – על אובדן הנשיות וחבלה ביופי.
בבריטניה, נפתחים מועדי ספורט ייעודיים לנשים. לצד זה קיימים מועדונים גבריים וותיקים כמו מועדון הלורדים – מועדון גברי סגור. ב-1952 עולה המלכה אליזבת' והחברים נדרשים לכנס ישיבה איתה כמקובל – רק שמה שהיה מקובל זאת ישיבה עם המלך כשהוא נכנס לתפקיד.
כדורסל, באוניברסיטאות האמריקאיות, הוא ספורט שפתוח יחסית לנשים. נקודה מעניינת.
בסוף המאה ה-19 מתחילים להיפתח מועדוני היאבקות לנשים – אלא שכל הקהל הוא של גברים. כולם. האם זה באמת שילוב של נשים בספורט ? לא ממש. זה מגונה ע"י חובבי ספורט ונשים פמיניסטיות.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 וגם שנות ה-30 זו תקופה של עלייה בהשתתפות נשים בספורט האולימפי. אבל גם זה מוגבל. אין מקצועות זריקה חוץ מכידון, אין ריצות ממש ארוכות – גג 400 מטר.
במשחקי לוס אנג'לס זוכה סטניסלבהוואלסייבץ' הפולנייה בריצה ל-100 מטר. במשחקי ברלין 1936 היא תייצג (שוב) את פולין, אלא שאז היא מפסידה להלן סטיבנס האמריקאית. בתום המשחקים הפולנים מערערים על התוצאות ודורשים לבדוק האם סטיבנס היא בכלל אישה. היא נבדקת באישורו של ראש הועד האולימפי הבינ"ל – והיא נשארה עם המדליות (והיותה אישה, כמה מפתיע). שנים אח"כ הפולנייה נדרסת למוות בתאונת דרכים, ובנתיחה שלאחר המוות מתגלה שהיא היתה גבר… גאוני.
אחרי מלחמת העולם השנייה עולה שיעור הנשים בענפי ספורט שונים, ורמת התחרויות: ריצת 1500 מטר, שחיית פרפר (כביכול סגנון קשה יותר), התעמלות לנשים ומשחקי הכדור.
ב-1966 אמור להתקיים מרתון בוסטון. במסלול של המרתון קיימת "מנהרת הצעקות", שם עומדות נשים משני הצדדים וצועקות. מה הכוונה כאן? נשים באות לראות את האירוע ולא רק גברים. באותה שנה נרשם לריצה משתתף בשם ביבי גיד. בסוף מתברר שזאת רוברטה גיד – ולכן הוא/היא נפסל/ה. המטרה היתה להוכיח שנשים יכולות לרוץ מרתון. מ-1971 מאושרת ריצת נשים במרתון בוסטון, ואח"כ בניו יורק ומקומות נוספים; אך ההזנקה נפרדת.
